פירסינג היסטוריה

פירסינג בלשון
תחילת דרכו של פירסינג זה היה בתור פולחן שבטי אצל האצטקים, הלשון היתה מנוקבת בשביל ליצור ציור עשוי דם על מנת להרגיע את האלים.
ניתן להסתיר את העגיל בשל מיקומו והוא גם מוסיף למין אוראלי.

לברט
הלברט הוא תכשיט העונדים מתחת לשפה התחתונה.
יש מגוון רחב של חומרים מהם יכול להיות עשוי הלברט- עץ, שנהב, זהב, חימר, עצמות, צדף…
שבט ה'דוגון' ממאלי מנקב את הלברט כאמונה דתית. הם מאמינים שהעולם נוצר ע"י האלה הקדומה 'נומי' שהייתה טווה חוט דרך שינייה.
כמו כמעט כל תכשיט, גם ללברט היה תפקיד המסמל מימד חברתי בין השבטים.
בקרב האצטקים ובני שבט המאיה הלברט היה מבוצע רק לגברים כסמל קבלת מעמד גבוה בחברה.
הלברט שלהם היה מאוד עשיר ומפואר- עשוי זהב טהור משובץ אבני ג'ייד.
עוד מיקום ללברט הינו הלברט העליון, פירסינג בשפה העליונה.
נשות שבט ה'מקוקו' ממלאוי היו מבצעות פירסינג בשפה העליונה ועונדות צלחות חימר, הן מכונות ה'פללה'.
החוקר אפריקאי ד"ר ליבינגסטואון, שאל את צ'יף שבט ה'מקוקו' מה מטרת התכשיט, תשובתו של הצ'יף הייתה שהלברט מבוצע למטרות ליופי בלבד: לגברים יש זקן ארוך ויפה ולנשים לא גודל זקן, אז לאישה יש 'פללה'. לדבריו, אישה לא תהיה אישה ללא ה'פללה' שלה.

ספטום
הספטום הוא הפירסינג השני הכי נפוץ בהיסטוריה, הוא בא אחרי הפירסינג באוזן ולפני הנזם.
זאת מפני שהאזור בעל יכולת התרחבות, דבר המקנה המון משחק והרבה אופציות לתכשיטים העתיקים.
לרוב הספטום היה נעשה ללוחמים, הם האמינו שהוא גורם להם להיראות יותר קשוחים.
הספטום היה מאוד אהוב בקרב האצטקים, המאיה והאינקה, הם היו מתהדרים במגוון רחב של תכשיטים, אך הזהב והג'ייד היו הכי נפוצים.
כמו כן, הוא מפורסם גם בהודו, נפאל וטיבט ומכונה שם 'בולקה'. באיזורים אלו הספטום כל כך גדול אצל חלק מהילידים, שבזמני הארוחות יש צורך להחזיקו ולהרימו שלא יפריע.

פירסינג בטבור
פירסינג חדשני ומודרני יחסית, אין כל איזכור של ניקוב הטבור במהלך ההיסטוריה.
ב-1953 הגיעה מהפכת הביקיני, משמעות המהפכה הייתה ליברליות נשית הן מבחינת אופנה חושפנית והן מבחינה מינית.
כעת הטבור היה חשוף ונחשב לחלק סקסי ומגרה בגוף האישה.
ב-1994 דוגמנית העל כריסטי טורלינטון יצאה למסלול עם פירסינג בטבור, למחרת נעומי קמפבל יצאה עם פירסינג זהה ועם תגובה: "אם כריסטי יכולה לעשות את זה, אז גם אני!".
שתי דוגמניות העל סיחררו את העולם עם הפירסינג בטבור.

פירסינג בפיטמה
בשלהי המאה ה-14 נולדה אופנה של מחשופים נמוכים שלא השאירו הרבה מקום לדמיון, אופנת לבני הנשים פרצה גם כן ונהפכה לחושפנית וחושנית יותר.
כל זאת הוליד תקופה שבה שדייה של האישה היו מרכז העניינים מגרים, מפתים ומאוד ניראים לעין.
תכשיטים לפיטמה נחשבו ליוקרתיים ונמכרו בחנויות תכשיטים יוקרתיות. חלק מהנשים אף היו עונדות תכשיטים בשתי פיטמותיהן ומחברות דרכן שרשרת קטנה ליופי.
התכשיט גורם לפיטמה לעמוד, הוא מגדיל אותה, היא נהיית רגישה יותר, מגורה יותר ונראית סקסית.

כובע הדגדגן
היה היה סיפור… ב-1539 גילה האדם לראשונה בחיו את הדגדגן.
להפתעתו הרבה, לאחר שהרים שמלתה של גברת נאווה עימה קיים יחסי מין, גילה גוש בשר המבצבץ מאיבר מינה.
הוא היה משוכנע כי גוש הבשר הזה הינו "פיטמת השטן"  וכי האישה היא שליחה-מכשפה שיש להורגה.
כולנו מכירים את המשפט הצודק שהיה בימים ההם: האישה הוצאה להורג. בזאת נגמר סיפור הדגדגן בימי הביניים.
בשנת 1615 נכתבה לראשונה המילה 'דגדגן' בספרי רפואה. ה'דגדגן' תואר כאיבר קטן ורגיש הממוקם בחלק החיצוני העליון של איבר המין הנשי.
אם מבוצע היטב, התכשיט יכול לגרום עונג לאישה ע"י נגיעות קלות בדגדגן עצמו.
בנוסף, הוא מעניק מראה סקסי לאיבר המין ומוסיף לגירוי.

פרינס אלברט
הפירסינג נקרא על שמו של הנסיך אלברט שהיה נשוי למלכה ויקטוריה מאנגליה.
הנסיך ביצע את הפירסינג בתקופה בה המכנסיים הגבריים האופנתיים ביותר היו צמודים מאוד.
הגברים נאלצו להסתיר את איבר מינם כדי שלא ליצור בליטה במכנסיים.
חלק מהגברים באותה תקופה היו מבצעים פרינס אלברט ומחברים אותו לוו שהיה נתפר ע"י חייט למכנסיים כלפיי מעלה, כך לא הייתה נוצרת בליטה.
לפירסינג זה קראו "Dressing Ring" – טבעת/חישוק ההלבשה.
זאת משום שלפני שהחייט היה תופר לגבר מכנסיים, הוא היה שואל האם הוא "לבוש לימין, או לשמאל?" על מנת לדעת היכן למקם את התפר המיוחד.
הפרינס אלברט מגביר את תחושת ההנאה בסקס הן לגבר והן לאישה, משום כך הוא הפירסינג הכי נפוץ באיבר זה.

פירסינג באף (נזם)
פירסינג מאוד מושך ואטרקטיבי, מתועד עוד מלפני 4000 שנה במצרים.
הנזם מוזכר בתנ"ך לראשונה בפרק בראשית כאשר אברהם ביקש מהעבד הבחיר שלו למצוא אישה לבנו יצחק.
העבד מצא את רבקה ומצויין שהוא קונה לה "עגיל זהב".
פרשנות לעגיל זהב הינה נזם.
בנוסף פירסינג זה בוצע בשבטים הנודדים של אפריקה ובמאה ה-16 יובא להודו מהמזרח התיכון ע"י שליטי מונגוליה.
בהודו נהוג ללכת עם העגיל בצד שמאל, אך בעבר היה מקובל לנקב את שני צידי האף. כמו כן, מיקום הפירסינג מסמל פוריות ולידה קלה וזריזה.
במערב, הנזם הגיע מההיפים שטיילו בהודו וראו כי טוב.
בשנות ה-70 פירסינג זה אומץ ע"י קהילת הפּאנק ונחשב לסמל ה"מרידה במערכת".
כשעגיל זה הפך לקצת יותר מקובל ידוענים למינהם עשו זאת (לדוגמה: מדונה, לני קרביץ וסלש מגנז אנ' רוזס).

שתף פוסט זה

מאמרים נוספים בנוגע לקעקועים

כלי נגישות

Powered by - Wemake

WhatsApp
היי, ניתן להשיג אותנו גם בווטסאפ, הקליקו מטה על הכפתור