קלואידים וצלקות: מה חשוב לדעת לפני קעקועים או פירסינג
קלואיד הוא תופעה של הצטלקות יתר הנובעת מיצירה עודפת של רקמת חיבור – חלבון קולגן – ומנגנון ריפוי פצעים לא תקין. ההבדל המרכזי בין צלקת רגילה לקלואיד הוא שצלקת רגילה מוגבלת לגבולות הפציעה ואיננה חורגת מהם, גם אם היא עבה. לעומת זאת, קלואיד אינו מוגבל לגבולות הפציעה ומתפשט הרבה מעבר לשוליים. קלואיד נפוח, לרוב אדום, ולעיתים מלווה בגרד או עקצוץ.
לא מעט מקרים של קלואידים מתרחשים ללא סיבה ברורה. לפעמים הם מופיעים גם אם לא הייתה פציעה משמעותית, לעיתים עקב עקיצה, גרד בלתי מודע או פציעה מזערית שלא שמנו לב אליה.
שיטות טיפול לקלואיד
הזרקת קורטיזון – נחשבת לשיטה היעילה ביותר, במיוחד בהקלה על הגרד והעקצוץ.
הקפאה בחנקן נוזלי – שיטה ידועה, אך לרוב אינה מספקת פתרון סופי. הפצע שנוצר מההקפאה עלול לחזור וליצור קלואיד חדש.
חבישות לחץ או יריעות סיליקון – משפרות את איכות הקלואידים, אך אינן ניתנות ליישום בכל מקום בגוף, והטיפול עשוי להימשך חודשים ואף שנה.
טיפול לייזר – לרוב אינו יעיל, שכן מדובר בפציעה חוזרת של הרקמה. במקרים בהם הטיפול מציג שיפור, בדרך כלל הוזרקו במקביל מספר זריקות קורטיזון.
ניתוח להסרת הצלקת – אינו מומלץ, כיוון שחיתוך הצלקת לעיתים יוצר קלואיד גדול יותר. במקרים חריגים, כאשר הקלואיד גדול במיוחד, ניתן לשקול ניתוח בשילוב הזרקת סטרואידים לצלקת.
סיכום
עדיין אין טיפול יעיל ומוחלט לקלואידים, וכל טיפול פולשני אינו הבחירה הראשונה. אנשים הסובלים מקלואידים צריכים להימנע מקעקועים או פירסינג, שכן הסיכון ליצירת צלקת מוגברת הוא גבוה.
